מעקב הפלייאוף ממשיך, כשהפעם החצי השני של סדרות הסיבוב הראשון התחיל.

*
וושינגטון-אטלנטה.

וושינגטון: זה היה ניצחון מעולה של הוויזארדס שידעו לנצל הזדמנויות ולהשיג משחק טוב גם ביום רע של בראדלי ביל. ג'ון וול היה מצויין וחגג על הארדוואי ג'וניור ושרודר, מרקיף מוריס היה מעולה והתנועה בלי כדור של גורטאט הייתה משהו שדוויט הווארד לא הצליח להתמודד איתו. אין פה שינוי כלשהו ממה שראינו בעונה הסדירה, בה וושינגטון ניצחה 8 משחקים יותר מאטלנטה, וזה עבד הערב.

למרות זאת, יש דברים שהם יכולים לשפר. קודם כל הם התקשו מול ההרכב של ההוקס עם ארסן אליאסובה ומייק מוסקלה. ההרכב הזה לא שיחק מספיק דקות, נגיע לזה בחלק של ההוקס, והשילוב של שניהם ליד בייזמור וטאורן פרינס, שני שומרים נהדרים (והארדוואי ג'וניור שהוסיף קליעה) נתן לאטלנטה שליטה במשך הרבע השני ויתרון של 9 נקודות. כשהחמישייה חזרה היא השיגה מחדש את השליטה במשחק, אבל זה משהו שהם יצטרכו לטפל בו לקראת ההמשך. ג'ייסון סמית' ליד מרקיף מוריס זה פתרון סביר, כשאת איאן מהנימי, כשישחק (כרגע הוא פצוע) הייתי שומר לדקות של מילסאפ. מהנימי חוטף טוב מאוד שיכול לשבש הנעת הכדור של ההוקס, אבל הוא לא נייד מספיק בשביל להתמודד עם מוסקלה או אליאסובה. לכן שינוי קטן של הרוטציה הכרחי, וברוקס יצטרך לעשות זאת לקראת ההמשך.

אטלנטה: אטלנטה זרקה את המשחק הזה לפח. היה ברור לכל מתחילת המשחק שדוויט הווארד כבד מדי ושהוא ומילסאפ לא מצליחים להתמודד ביחד עם החסימות והקליעה של מרקיף מוריס ומרצ'ין גורטאט, והם עדיין שיחקו. בדקות שהם נחו המומנטום השתנה לחלוטין, אבל כשהם חזרו הוויזארדס המשיכו לחגוג (בעיקר ברבע השלישי הנהדר שלהם). מוריס עשה בית ספר למילסאפ, וכשבודנהולצר ניסה לתקן את זה כבר היה מאוחר מדי. יתכן שאם מוסקלה ואליאסובה היו חוזרים לפרקט במהלך הריצה של הוויזארדס ברבע השלישי, או אם קריס האמפריס היה מקבל דקות, כל המשחק היה נראה אחרת. זה מראה לנו כמה ניהול המשחק חשוב בכל הקשור לפלייאוף.

מהלך חכם שלהם היה השמירה על בראדלי ביל, שהיה חלש מאוד עם 9 מ-21 מהשדה (ו-2 מ-11 מהשלוש) כשטאורן פרינס עושה עליו עבודה לא רעה בכלל בהגנה. הבעיה היא שהשילוב של פרינס, שרודר והארדוואי ג'וניור נותן לאטלנטה שומר טוב מאוד אחד ועוד שני שומרים די בינוניים. לכן יכול להיות שפתרון טוב יהיה להחזיר את בייזמור לחמישייה ואת הארדוואי ג'וניור, שהיה בעצמו די גרוע, לספסל. ככה להוקס יהיו שני שומרים מעולים שיכולים לכסות את וול וביל וימנעו משחקי 32 נקודות ו-14 אסיסטים של רכז הוויזארדס, שהכריע את המשחק בכדורסל נהדר ברבע השלישי.

*
גולדן סטייט-פורטלנד.

גולדן סטייט: קיבלנו במשחק הזה ניהול משחק טוב מאוד של סטיב קר. הווריורס לא נראו יותר מדי מוכנים במחצית הראשונה כשפורטלנד הצליחה לשחק על החולשות שלהם עם קו קדמי שיכול להחליף ולהגן על כל שחקן בחמישייה של הווריורס (אל פארוק אמינו, מוריס הרקלס ונואה וולנה) וקו אחורי שקולע בלי הכרה.

במחצית השנייה הווריורס, בזכות אנדרה איגודלה (שעשה עבודה טובה על מקולום) ושון ליבינגסטון שהצטיין בהגנה על לילארד, הצליחו להאט את הטרייל בלייזרס, לצד ההגנה של דריימונד גרין שהעלה הילוך במחצית השנייה ועזר מאוד בחיפוי ההגנתי. העדרו של נורקיץ' מוביל לכך שגרין יכול להרשות לעצמו לצאת ולסייע להגן בלי הסכנה של לספוג הרבה נקודות. נוסף על כך הווריורס הלכו יותר לצבע במחצית השנייה, נקודת תורפה של פורטלנד נטולת-נורקיץ', וזה עבד לא רע בכלל (לא מקרי שג'אבל מקגי הוא השחקן עם ה-+/- הגבוה ביותר הערב). יחד עם הריצה של איאן קלארק, ג'יי ג'יי בריאה של המפרץ, ברבע האחרון, זה הספיק לניצחון. במשחקים הבאים סביר שנראה את הווריורס משחקת יותר על הצבע ועם ליבינגסטון ואיגודלה כבר מתחילת המשחק.

פורטלנד: הטרייל בלייזרס באו מוכנים כשלילארד ומקולום היו מעולים מול ההגנה של תומפסון, דוראנט וקרי. גם הקו הקדמי היה פיתרון טוב והצליח לשמור על הרבה זריקות במחצית הראשונה ולמנוע משלשות להכנס, אבל ההעדר העומק ופערי האיכות עשו את שלהם לקראת הרבע האחרון.

זה היה יותר צמוד מהתוצאה הסופית והקבוצות היו בשיוויון 88-88 בכניסה ל-12 הדקות האחרונות של הכדורסל, אבל היתרון הגדול של הווריורס מהשנים הקודמות, העלאת שחקן מקצה הספסל שיכול לשנות את התמונה, הכה שנית. לפורטלנד אין כזה, עם כל הכבוד לשבאז נפייר. במשחקים הבאים כדאי להמשיך עם אותו הרכב ולשחק על פוסט-אפים של אמינו בתחילת המשחק, כאלה שיכריחו אותו לקחת את השומר שלו לסל ויפתחו קצת את ההגנה. את רוב הנקודות של לילארד ומקולום אפשר בשקט לשמור לסוף. זה הדבר הטוב ביותר, אולי, שאפשר לעשות עד החזרה של נורקיץ' שיכולה לשנות את הסדרה לחלוטין.

*
בוסטון-שיקגו.

שיקגו: ניצחון שמתחיל, ונגמר, בריבאונד. שיקגו ניצחה 53-36 וקלעה 8 נקודות יותר בהזדמנות שנייה. הריבאונד שלהם הערב היה מעולה. שיקגו תמיד קבוצת ריבאונד מעולה, אבל הערב היא התעלתה על עצמה ב-2 הגורמים החשובים ביותר בשליטה בכדורים החוזרים: לקיחתם (לקחה 53% מהריבאונדים האפשריים) ובוקס-אאוט, כשלשיקגו היו 75 הזדמנויות לריבאונד לעומת 99.

למרות זאת, מה שניצח להם את המשחק היה הרכב הפלייאוף והבידודים של באטלר ודווין וויד בסוף המשחק. ההרכב עם רונדו ומירוטיץ' לא היה טוב במיוחד, כשמירוטיץ' (וגם זיפסר) לא פגעו מרחוק ורונדו הסתבך בהגנה וסיים 27 דקות עם 5 עבירות. הדקות הטובות באו כשגרנט שיחק כרכז לצד פורטיס, וויד, באטלר ולופז. חמשת השחקנים האלה לקחו 36 ריבאונדים, כמות זהה לזאת של כל בוסטון. יכול להיות שנראה אותם פותחים בהמשך הסדרה אחרי ההשפעה החיובית שלהם הערב.

בוסטון: הריבאונד של בוסטון היה נוראי הערב, כשמלבד אל הורפורד (ואולי ג'יי קראודר) הרבה שחקנים היו מתחת למיטבם. הבולס עשו עבודה טובה בשמירה על אייברי בראדלי שמנעה ממנו לקחת כדורים חוזרים והשפיעה על כל משחק המעבר וההגנה של הסלטיקס, ובוסטון תצטרך למצוא דרך לפתור את זה. נוסף על כך, המשחק החלש של מרקוס סמארט ראוי לציון וזה עוד משהו שהם יצטרכו לעבוד עליו לקראת ההמשך.

משהו שהם יכולים לעשות זה לתת לקלי אונלינק דקות. הוא יכול להחליף על זריקות ובכניסות של באטלר ודווין וויד לסל, ומצד שני להכריח את רובין לופז לצאת החוצה. ככה אולי הוא יקח פחות כדורים חוזרים, וזה יכול להשפיע למרות שאותו אונלינק לא היה במיטבו הערב בהתקפה והיה חלש יחד עם שאר הספסל של הסלטיקס. עדיין, הוא יכול להיות הפיתרון.

*
יוסטון-אוקלהומה סיטי.

יוסטון: הרוקטס נתנו מחצית שנייה פנומנלית עם 59 נקודות, כשהארדן עושה עבודת ניהול משחק נהדרת, אבל הפוקוס מגיע להגנה של יוסטון שעצרה את אוקלהומה על 33 נקודות בפחות מ-30% מהשדה. בברלי עשה עבודה טובה מאוד על ווסטברוק וכל השאר לא הצליחו לייצר נקודות. ככה נוצר ההפרש שהוביל לסיום החד צדדי, לצד, כמובן, ההתקפה.

אפלטון ניתח אותה בצורה מעולה בעבר, והם המשיכו את המשחק הרגיל גם הערב כשלו וויליאמס ואריק גורדון מצליחים לייצר נקודות מהספסל לצד החמישייה. אין יותר מדי על מה לדבר במשחק שנגמר ב-31 הפרש.

אוקלהומה: בדומה לטורונטו, עליה דיברנו אתמול, הת'אנדר היו צריכים לנצל את היתרונות האחרים שלהם כשהמשחק נתקע. במחצית השנייה ווסטברוק (2 מ-8) ואולאדיפו (0 מ-5) לא מצאו את הסל, אז למה לא הלכו לאנס קנטר? הטורקי שיחק שמונה דקות בלבד באותה מחצית והוא יכל לייצר נקודות, למרות החסרון ההגנתי.

מעבר לזה הם היו די מוכנים במחצית הראשונה ליוסטון וכבר הראו בשנה שעברה, כשהובסו מול הספרס במשחק הראשון בפלייאוף, שהמשחק הראשון לא משקף את שאר הסדרה שלהם. לכן למרות שזה היה משחק די חד צדדי שווה להמשיך לעקוב, אוקלהומה עוד יכולה לקחת את השני.